בן רחל ושבתאי, נולד יום י"ד בחשוון תשי"ח (8.11.1957) ביבנה, אח לאבי, מוטי, שלום, זיוה, גדעון ושרון.

שמשון גדל והתחנך ביבנה, למד בבית-הספר היסודי "עציון" ובבית-הספר התיכון "קרל" ("שאולי"). את לימודיו סיים כתלמיד מצטיין.

כבר מילדותו המוקדמת שאף שמשון למצוינות. הסדר והדיוק היו נר לרגליו בכל דבר שעשה.

בפברואר 1976, עם גיוסו לצה"ל, החל שמשון את הפרק הארוך והמשמעותי בחייו.

הוא החל את שירותו ב"גולני" ועקב פטירת אחיו עבר לשרת ביחידה עורפית, כעובד מק"ש ביחידת קצין הדואר ביפו. כבר בשירותו הסדיר היו שזיהו את הפוטנציאל העצום הטמון בו, אך איש לא שיער שכעבור עשרים שנה ישוב הבחור הצנום והשקט אל היחידה, הפעם כמפקדה, ויצעיד אותה להישגיה הגדולים ביותר.

השנים נקפו ושמשון החל את שירות הקבע כנגד קישור יחידות, אך עד מהרה יצא לקורס קצינים, ובסיומו שובץ כקצין מקמ"רים.

שמשון המשיך לעשות חיל בכל אשר פנה, והתקדם בסולם הדרגות בעקביות ראוייה להערכה. בין היתר שימש כמ"מ רמ"ד תכנון כוח-אדם במקשר"ר, מ"פ הפעלה בגדוד חי"ק, ומ"פ מרכז קשר מרחבי.

במהלך שירותו ביחידת קצין הדואר ביפו הכיר את מיכל, ובשנת 1981 נשא אותה לאישה. במרוצת השנים נולדו ארבעת ילדיהם: עציון, עומרי, שני ומשי. לא פעם חשה המשפחה כי מירב תשומת-הלב של שמשון מופנית אל משפחתו השנייה - צה"ל. לא פשוטים הם חייו של אדם השואף לשלמות.

בשנת 1993 סגר שמשון מעגל וחזר ליחידת קצין הדואר של הצבא, כמפקד שהוביל אותה להישגים חסרי תקדים. הוא שינה את כל מערך הדואר של צה"ל ודאג שגם החייל שמשרת במוצב הנידח ביותר יקבל את דבר הדואר בזמן. על כך קיבל שמשון בשנת 1998 את פרס קשר"ר להתייעלות.

הפן האנושי בלט אצלו באופן מיוחד, ובא לידי ביטוי ברגישותו המיוחדת לבעיותיהם ולמצוקותיהם של חייליו. חיילים רבים בכל רחבי הארץ ראו בו דמות אב, בשל דאגתו האינסופית וניסיונותיו להקל עליהם את שירותם הצבאי. דבר לא נעלם מעיניו. גם אם אחד החיילים ביקר במרפאה, שמשון התעניין ושאל לשלומו. רבים מחייליו שמרו איתו על קשר רצוף שנים רבות לאחר שחרורם, אות לאהבתם ולהערכתם.

גם למראה החיצוני של יחידתו דאג שמשון, ומעידות על כך המדשאות הירוקות והגנים המטופחים שמקדמים בברכה כל מבקר במתחם.

בשנת 2000 זכתה היחידה בחמישה כוכבי יופי בתחרות "ארץ-ישראל יפה" ושמשון סימן חריץ נוסף על חגורת ההישגים שלו.

באוקטובר 2002 יצא שמשון לחופשת פרישה מצה"ל לאחר שירות פורה ומהנה. למרבה הטרגדיה ולגודל האסון דווקא כשהיה אמור לנוח על זרי הדפנה וליהנות מחייו, חלה הידרדרות במצבו הבריאותי, שהובילה לפטירתו הכואבת ביום כ"ד באדר א' תשס"ג

(26.2.2003), שבוע בלבד לפני תום חופשת השחרור שלו.

שמשון התגייס ונפטר בחודש פברואר, כשרבים מחלומותיו עדיין לא הוגשמו.

רס"ן שמשון מוסאי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ביבנה והוא בן ארבעים-ושש. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים ושישה אחים ואחיות.

אבל כבד ירד על העיר יבנה עם היוודע הבשורה המרה. החלל הגדול שהותיר אחריו לא יתמלא.

מיכל, רעייתו של שמשון, כותבת: "דרך ארוכה עברנו יחד מתקופת הצבא כאשר שירתנו יחד, אני כחיילת בסדיר ואתה כאיש קבע. נישאנו ונולדו לנו ארבעה ילדים מקסימים עציון, עומרי, שני ומשי. תמיד עבדת קשה, לקחת כל תפקיד בצורה הרצינית ביותר גם אם זה הצריך ממך המון מאמץ והקרבה. היית לוחם עז בכל דרכיך, לא דברן אלא איש מעשה. היית בן זוג נפלא, אבא מסור וגאה. איש מצפון ומופת היית. דרשת מעצמך המון ובכך שימשת דוגמה גם לאחרים. תמיד חתרת לטוב ונאבקת ברע. שלווה, יושר והגינות והמון איכפתיות היו נר לרגליך. כל דבר שעשית היה חייב להיות מושלם ונעשה על הצד הטוב ביותר בהרבה רצינות ובהקפדה. בלטה בך בעיקר המסירות והנתינה ולא רק למקורביך ולמשפחה. תמיד חשבת על כולם, על אלמנות ויתומים ובכלל על משפחה שזקוקה. לא התעלמת מאף פנייה ותמיד תרמת ביד נדיבה."

בנו עומרי כותב: "אני נזכר בך כשאני הולך לבית-הכנסת, איך תמיד היינו הולכים יחד בערב שבת. תמיד דאגת שנתפלל, ואפילו שלא חבשת כיפה היית אבא צדיק מושלם. תמיד תרמת לאנשים נזקקים, והכל בסתר ובענווה, תכונה שאיפיינה אותך. אני זוכר שהיינו מנקים את הגינה אתה היית מרים כל עלה ועלה מהאדמה. כל כך אהבת להסתכל על הפרחים היפים, ואני תמיד הייתי שותף שלך בכל העשייה. דאגת תמיד לנו הילדים ולכל המשפחה. עשית כל דבר על הצד הטוב ביותר ובהרבה הקפדה. לא החסרת לנו דבר ובעיקר בכל מה שקשור ללימודים, ליומיום בכלל. תמיד דאגת לנו כשיצאנו מהבית, וביקשת שלא נחזור מאוחר, וכשכמעט איחרנו מיד התקשרת לברר האם הכל בסדר ומה קורה בכלל."

בתו שני כותבת לו: "אנחנו עומדים פה כואבים ובוכים ועדיין לא מאמינים שאתה, אבא, כבר לא איתנו. רק לפני מספר חודשים כל כך שמחנו שהנה אתה משתחרר ונוכל סופסוף ליהנות ביחד. ובמסיבת השחרור שלך בירכנו אותך שהנה אתה עכשיו לקראת עתיד נפלא. תמיד דאגת לכולם והיית אהוב על כל מכריך וחבריך, גם בתקופה שהיית בבית התעניינת בחייליך ושמרת על קשר הדוק איתם. לא התפשרת לעולם בשום עניין ואפילו בנושאים פשוטים. אבא, היום אנחנו חוזרים הביתה כואבים ובוכים. תמיד נזכור אותך כאבא מסור, אוהב ועוזר לכולם. אבא, הרשה נא לנו לבקש בקשה קטנה, בוא אלינו בחלום ואמור שלום. אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד מאוד, עד אין סוף. יהי זיכרך ברוך."

בתו משי כותבת: "אבא יקר שלי, אני רוצה לכתוב לך שאני מאוד מתגעגעת אליך. אני כבר בכיתה ב', תלמידה חרוצה, קיבלתי מבית-הספר תעודת הצטיינות ובטח אתה היית שמח לראות ואומר לי, מושמוש כל הכבוד. אני חולמת עליך בלילות שאתה צוחק איתי ועצוב לי מאוד שאתה לא איתי. אני נזכרת שהייתי בגן של חנה, היית מוציא אותי ולוקח אותי הביתה ושנינו היינו אוכלים יחד מרק ירקות. כל ערב שבת אחרי האוכל הייתי עושה הצגה ואתה אבא היית צוחק ואומר לי איזה שחקנית מוכשרת. יש לי עוד הרבה זיכרונות אבא יקר שלי, אוהבת אותך מאוד מאוד."

מתוך דברים שכתבה לשמשון אמו: "לפרח לב הזהב שנקטף בדמי ימיו, לבננו, יקירנו, אוצרנו, גאוות היחידה, כתר לראשנו, אשר אהבנו ואיננו איתנו עוד, שמשון זצ"ל... השם שמשון נבחר על-ידי עוד בהיותך בבטני, זהו שם שמאוד מצא חן בעיני והחלטתי שכאשר אלד אקרא לך בשם זה, כשמשון הגיבור. היית ילד יפה תואר, יפה מראה, מרשים בהליכותיך, כבוד לזולת וכו'. ילדותך עברה בנעימים, היית תלמיד מצטיין, תלמיד למופת שידע מה הוא רוצה. לפני גיוסך לצה"ל במקום לבלות וליהנות יותר עם החבר'ה בחרת להישאר איתי בבית ולעזור לי בעבודות הבית ובטיפול באחים, היית ילד לתפארת ומיוחד במינו. התגייסת לצבא והשתדלת תמיד להסתיר מאיתנו את המכות היבשות והשריטות מימי הטירונות וכל כך נהניתי לכבס את מדיך ולקפלם. ברבות הימים נשאת לאישה את מיכל, הקמתם בית לתפארת, היו לנו ימים יפים ומאושרים.

"בלטת בהרבה מאוד מידות טובות והבולטות ביניהן היו כיבוד הורים, הכנסת אורחים, ענווה וביישנות. הכבוד שרכשת לנו ההורים היה מעל ומעבר, עוד לפני כניסתנו לפתח ביתך היית קם בפני אבא ונותן לו את המקום הכי מכובד לשבת ושיהיה לנו הכי נוח. הכנסת האורחים שלך כהכנסת אורחים של אברהם אבינו היתה מיוחדת במינה, כל מי שבא לבקרכם יבין על מה אנו מדברים, פניך היו מאירים כאשר היו באים אורחים והכיבוד היה על השולחן כיד המלך, מכל טוב. היה לך לב רחב ויד רחבה, ועם זאת שאנו הוריך חשנו שזה יותר מדי עבורנו. בלכתנו ממך היית מלווה אותנו עד לשער היציאה וממתין בשער עד אשר נעלמנו מעיניך. אף פעם לא סיפרת לנו שקיבלת דרגה או תעודת הצטיינות בעבור מילוי תפקידך על הצד הטוב ביותר, תמיד דווח לנו על-ידי מיכל, שגם היא נזהרה שלא לספר זאת בנוכחותך משום שזה הביך אותך. לא ניסית להרשים אף אחד."

הרמטכ"ל, רב אלוף משה (בוגי) יעלון, כתב למשפחה: "שמשון תואר כמפקד מצטיין וכאיש מקצוע שביצע את עבודתו במסירות וביסודיות. בזכות כל אלה הביא שמשון את היחידה ואת הדואר בצה"ל לרמות גבוהות באיכותן, תוך שהוא מוביל מערך ייחודי בצבא. חייליו מספרים שתמיד חשו כי היה להם כאב אהוב. הלב דואב על מותו של קצין מוכשר ואדם נפלא, אשר היה מעמודי התווך של היחידה. מסירותו לתפקיד תישמר כחלק ממורשת היחידה לעד."

אל"ם דלויה, מפקד היחידה, כתב: "שמשון נקטף בטרם עת, כאשר אמור היה להתחיל את הפרק השני בחייו, שבו התכוון להוריד את קצב הפעילות ולעשות למען עצמו ולמען בני משפחתו היקרים. שירות ארוך ומלא עבר שמשון בחיל הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים, וגולת הכותרת שלו - פיקוד על היחידה שבה החל את שירותו כחייל, יחידת קצין הדואר של הצבא. שמשון לא ידע פשרות, והדבר בא לידי ביטוי בכל אשר עשה. עקרונותיו היו נר לרגליו. המקצועיות שהפגין ותפיסת עולמו במהלך השירות הצבאי היו גבוהות עד כדי כך שלפעמים נדמה היה כי שמשון והדואר בצה"ל חד הם. אולם, לצד מסירותו לעבודה, היה הפן השני, המשפחה, אותה העמיד שמשון תמיד במקום הרם בו משפחה ראויה להיות."

ראש העיר יבנה, צבי גור-ארי, כתב למשפחה: "ידידותי עם שמשון ורעייתו נמשכה שני עשורים, הכרתיו כלובש מדים גאה, כאיש דייקן שלא פסח על פסיק, כאדם שהדרך הישירה היתה נתיב חייו, יושר וצדק משעוליו. בחודשיים האחרונים נפגשנו בתדירות גבוהה יותר, תוך ניסיון של חיפוש דרך, של טווית העתיד כהמשך לשירות צבאי מעניין, מוערך ומוצלח. שמשון שאף להיקפי תפקיד מרשימים, דבר שהצביע על אישיות מתפרצת אל מרחבי אתגרים, אל פסגות חדשות. לרגע לא עלה בדעתי כי האיש סובל מחולי, לרגע לא פיקפקתי כי אכן יממש את שאיפותיו... אנו שהכרנוהו מקרוב, נשמור לשמשון פינה מיוחדת בליבנו, וצוהר פתוח אל נשמתנו."

ב-7.3.2003 פורסמה בעיתון "במחנה" כתבה לזיכרו של שמשון. מתוך הכתבה:

"כל השלישים ידעו ששמשון הוא הדואר של צה"ל," מספר מחליפו בתפקיד. "הוא הפך למטבע לשון כמו שמקרר זה פריג'ידר. הישגו הגדול היה החלת קווי "הדואר הנע" ל-500 יחידות עורפיות. בזכותו רכב הדואר היה מגיע ל"חורים" הכי גדולים, שבקושי אפשר לעבור בהם."